<h1>סמ"ג לאוין סימן רפ"ג</h1>
<h2>דף סא:</h2>
אמרינן בפרק כל שעה (פסחים מ' ב') בגד שאבד בו כלאים לא ימכרנו לגוי שמא ימכרנו לישראל, ואין שייך בטול ברוב אלא בדבר שהיה אסור קודם שנתערב, ובשר בחלב שבטל בנותן טעם זהו מפני שלא אסרה תורה אלא דרך בשול מפני נתינת טעם (ע"ז ס"ה ב' תד"ה הבגד). וגם לא יעשנה מרדעת לחמור (פסחים שם) פירוש שמא ימצא אותו אחר ויקרענה מעל המרדעת שהרי אין הכלאים ניכרין בו, וכיצד היא תקנת בגד זה צובעו שאין הצמר והפשתן עולין בצבע אחד כדאיתא בנדה פרק האשה (ס"א ב') ומיד הוא ניכר לו ושומטו ואם לא ניכר מותר שמא נשמט והלך לו שהרי בדקו ולא מצאו (ע"פ רמב"ם כלאים פ"י הל' כ"ז).
עוד שם (כלאים פ"ט מ"ד) תכריכי(ן) המת, ומרדעת של חמור שיושב עליהם אין בהן משום כלאים, פירוש (רמב"ם כלאים פ"י הל' כ"ה) ובלבד שלא יהיה בשרו נוגע בה, אף על פי שאסרו חכמים (ביצה י"ד ב') הצעה שמא תכרך לו נימא הני מילי במידי דאורחיה בלבישה [גזור] אבל מרדעת וכרים וכסתות דלאו אורחייהו בלבישה לא גזור (ע"פ ר"ש מ"ד ומ"ב). ואם לחשך אדם לומר מאי שנא מציצית שאומר בפרק התכלת (מנחות מ"א ב') שכשמת יניחו לו ציצית אומר רבינו יצחק (נדה ס"א ב' תד"ה אבל) מפני שבימיהם היו לכולם ציצית בחייהם אבל עכשיו שאין לכולם ארבע כנפות רגילין להסירן קודם קבורה שלא יתביישו אותם שלא היו להם ציצית בחייהם כדאיתא בפרק בתרא דנדה (ע"א א') בתחילה היו מטבילין כלים על גבי נדות מתות והיו נדות חיות מתביישות התקינו שיהו מטבילין על הכל.
גרסינן בנדה בפרק האשה אמר מר זוטרא האי מאן דאבד ליה חוטא דכיתנא בגלימא דעמרא ולא ידעינן אי נתקיה אי לא נתקיה שרי דספיקא דרבנן היא דשעטנז אמר רחמנא, פירוש החוט הזה הוא חוט יחידי שאינו שזור, מתקיף לה רב אשי ואימא או שוע, פירוש וחברו כעין לבדין או טווי בלא שוע ונוז פירוש וחברו כעין בגדים גרועים או נוז פירוש ששזר פתילה של צמר ופתילה של פשתן וחברן יחד, ומסיק דהלכה כמר זוטרא מדאפקינהו רחמנא בחד לישנא דשעטנז בעינן בצמר ושעטנז בעינן בפשתים. אמנם מדברי סופרים אסור אפילו אחד מהם כדתנן במסכת כלאים (פ"ט מ"ט) הלבדים אסורין (משום) [מפני] שהן שועין, וגרסינן במסכת תמיד (כ"ז ב') ובמסכת ביצה (ט"ו א') האי נמטא גמדא דנרש שריא פירוש הלבדים הקשין מותרין אף בלבישה מפני שאפילו (אף) לבדים הרכים אינם אלא מדברי סופרים (ביצה שם תד"ה אלא) ומסקינן במסכת תמיד (שם) דבגדי כהונה שהן שעטנז וקשים הותר בהן הצעה דרבנן כדתניא (ביצה י"ד ב') לא יעלה עליך אבל אתה מותר להציעו תחתיך אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תכרך לו נימא על בשרו.
